בת הלה (הנדל) ויחזקאל. נולדה ביום כ"ד באייר תרפ"ט (3.6.1929) בפולין. בת יחידה להוריה.

בהיותה תינוקת, עלתה המשפחה ארצה והתגוררה במעונות פועלים בגבעתיים.

כשהייתה בת שמונה אביה נפטר ואמה גידלה אותה בחום ואהבה.

מרים למדה בבית הספר היסודי "המקביל" בגבעתיים ובתיכון ברחוב ארלוזרוב בתל אביב. בשנות התיכון הדריכה ארבע שנים בקרן השומר הצעיר ברמת גן. חניכיה העריצו ואהבו אותה.

מרים לא גויסה לצבא במלחמת העצמאות בהיותה בת יחידה. היא עבדה במעון ילדים וסייעה בפרנסת המשפחה.

בשנת 1948, עם הקמתו המחודשת של קיבוץ רבדים בשפלת יהודה, הצטרפה אליו.

באפריל 1949, לאחר שחרור הנגב במלחמת יום העצמאות, יצאה מרים לטיול באילת עם חברה יוסק'ה וזוג נוסף מקיבוץ רבדים. בדרכם חזרה, התעכבו בעין חוסוב (עין חצבה), שם הצטרפו לתריסר חיילים ואזרחים שנסעו במשאית צבאית לסדום. המשאית נסעה צפונה ונתקלה במארב, כפי הנראה של ירדנים שהתחפשו לבדואים. המשאית נתקלה במארב ונפתחה עליה אש כבדה מטווח קצר. המשאית עצרה והירי המשיך עד שג'יפים של צה"ל הניסו את התוקפים לשטח ירדן. בהתקפה נהרגו שישה מהנוסעים, בהם מרים, וחמישה נוספים נפצעו. בין ההרוגים היו שלושה חיילים ושלושה אזרחים.

מרים גינטר נפלה ביום כ' בניסן תש"ט (19.4.1949). בת עשרים בנפלה. הובאה למנוחות בבית העלמין בנחלת יצחק.

זכרה של מרים הועלה בחוברת "בנפול" שהוציא קיבוץ רבדים לזכר נופליו בימי מלחמת העצמאות.